יהודי תוניסיה תחת שלטון נאצי ישיר וכיבוש

יהודי תוניסיה תחת שלטון נאצי ישיר וכיבוש וישי

תקופת וישי (יוני 1940- נובמבר 1942)

בתקופת הכיבוש הצרפתי מכינון משטר החסות הצרפתי (1881 -1956 )מצויות בתוניס שתי מערכות שלטוניות: בראש המערכת השילטונית המושל הכללי, ראשי המנהלים וכוחות צבא. שלטון הביי התוניסאי המשיך להתקיים במקביל. המושל הכללי הצרפתי בתקופה זו הוא ז'אן פייר אסטווה (1940-1943), הביי: אחמד השני פאשה ביי (1929-1942), מחמד אלמנצף פשה ביי (1942-1943).

ביוני 1940 נכבשה צרפת בידי גרמניה וחולקה לשטח בשליטה גרמנית ואזור חופשי של ממשלת וישי. תקופת וישי הסתיימה בנובמבר 1942 עם כיבוש צפון אפריקה על ידי בעלות הברית ב"מבצע לפיד". ממשלת וישי ניהלה מדיניות מוצהרת של אפליית יהודים בצרפת ובקולוניות בתחומים שונים. לצורך כך ערכו הצרפתים מפקד של הקהילות היהודיות. דוגמאות לאפלייה בתוניסיה.

1.ביטול האזרחות הצרפתית של אלה שקיבלו במהלך תקופת החסות.

2.הגבלת מספר היהודים הרשאים ללמוד בבתי- הספר הצרפתיים.

3.הגבלת העסקתם של בעלי מקצועות שונים בעיקר רופאים ועורכי דין.

יהודי תוניסיה נהנו מעמדתו האוהדת של המושל ז'אן פייר אסטבה, המושל הצרפתי, שנטה לא להוציא לפועל את הצווים האנטי- יהודיים, אלא באופן חלקי. עד מרץ 1942 הצליח אסטבה לעכב את הצווים העיקריים, שהיו קשורים בתקנון היהודים. ואף גילה יחס אוהד לקהילה.

שלטון וישי בתוניסיה החל על יהודי תוניסיה את חוקי הגזע של וישי, שהביאו לאפליה ולרדיפות. הכיבוש הנאצי החמיר את מצבם, ויהודי תוניסיה נשלחו למחנות עבודה, ולעבודות כפייה. יש הטוענים, והדבר נתון לוויכוח, כי הגרמנים החלו בבניית תאי גזים על אדמת תוניסיה, וכי היה בכוונתם להתחיל בהשמדת יהודי תוניסיה.

הכיבוש הנאצי של תוניסיה

( 9 בנובמבר 1942- 7 במאי 1943)

תוניסיה הייתה הארץ היחידה מבין ארצות האיסלאם, שהגרמנים שלטו בה שלטון ישיר. הכיבוש הגרמני שנערך ב-9 בנובמבר 1942 היווה תגובה לנחיתה האמריקאית באלג'יריה , שנערכה ב-8 בנובמבר 1942 כחלק מ"מבצע לפיד".

צבא הכיבוש כלל את הצבא הגרמני , שהשתלט על תוניס, אשר בה חייתה רוב האוכלוסייה היהודית, ואת הצבא האיטלקי- גרמני שהובס במדבר המערבי בלוב ונסוג אליה.

בתוניסיה התנהלה מלחמה, הצבא האמריקאי ממערב וצבא בעלות הברית ממזרח זינבו (פגעו מאחור- מלשון זנב) בצבא הגרמני בקרבות שיריון ובהפגזות אוויר. בקרבות אלו נפגעו יהודים ומוסלמים.

מעמד הגרמנים במדינה היה רופף צבאית ומדינית וגם האוכלוסייה התוניסאית לא שתפה עימם פעולה ככל שהתגלו חולשות הגרמנים.

הפגיעה ביהודים בתקופת הכיבוש הייתה במישור האישי ובמישור ציבורי. ליהודים נגרם נזק אישי כתוצאה מהחרמת רכוש פרטי, מהרס מבני מגורים עקב מהלכי המלחמה ומהעדר מקומות עבודה.

6 בדצמבר 1943 בוטל הועד היהודי הקיים והוטל על ועד חדש לגייס תוך יממה 2,000 יהודים לעבודות כפייה. בעקבות התערבות הצרפתים הושגה לועד הארכה נוספת אך הועד הצליח לגייס רק 120 איש. בתגובה תפסו הגרמנים בני ערובה מבין מנהיגי הקהילה ופתחו במאסרים המוניים ברובע היהודי. הוועד ביקש הארכה נוספת וקבלה. מעתה עסק הוועד באופן שוטף בכל ענייני הקהילה והפך למתווך בין היהודים לגרמנים. בסך הכל נלקחו כ-5000 איש לעבודות כפייה. הם פוזרו בין 30 מחנות ואתרים. המחנה הקשה ביותר היה ביזרתה.

ככל שהתערער מצבם הצבאי של הגרמנים, כך התרבו הבריחות ממחנות הכפייה. במאי 1943 בעת התמוטטות הצבא הגרמני באזור הועסקו לא יותר מ1600 יהודים בעבודות כפייה.

בנוסף לעבודות כפייה החרימו הגרמנים רכוש יהודי רב והטילו קנסות, הטענה הייתה, שהיהודים מהווים חלק מן "היהדות הבינלאומית" ועל כן הם אחראים להתקפה הבריטית- אמריקאית על צפון אפריקה.

כמו כן עצרו הנאצים כ20 פעילים פוליטיים ושלחו אותם למחנות השמדה באירופה שם הם נרצחו.

מדיניות הנאצים כלפי היהודים בתוניסיה- ותגובות האוכלוסיה המקומית והאליטות הקולוניאליות

האם תולדות יהדות תוניסיה בתקופה שבין נובמבר 1942- מאי 1943 הם חלק מן השואה ?

מרכיב ההשמדה הוא מרכיב חשוב בתולדות השואה, אך איננו מרכיב בלעדי.

בין מרכיבי השואה לא נפקד מקומה של האידאולוגיה ודרכי הביצוע של "הפתרון הסופי" שהופעל ע"י המדינה.

בילוגרפיה-מקורות מידע:

מצגות מהאינטרנט ,

ויקיפדיה, וואלה.

ירידת כוחה של צרפת כחלק מתהליך הדה-קולוניזציה.
התגברות ההכרה בזכות ההגדרה העצמית כתוצאה מהקמת האו"ם.
התגברות כוחה של הציונות ושינוי היחס ליהודי ארצות האסלאם.
תוניסיה הייתה הארץ היחידה מבין ארצות האיסלאם, שהגרמנים שלטו בה שלטון ישיר. הכיבוש הגרמני שנערך ב-9 בנובמבר 1942 היווה תגובה לנחיתה האמריקאית באלג'יריה , שנערכה ב-8 בנובמבר 1942 כחלק מ"מבצע לפיד".
מעמד הגרמנים במדינה היה רופף צבאית ומדינית. האוכלוסיה התוניסאית לא שתפה עימם פעולה ככל שהלכו והתגלו חולשות הגרמנים
הפגיעה ביהודים בתקופת הכיבוש הייתה במישור האישי ובמישור הציבורי. ליהודים נגרם נזק אישי כתוצאה מהחרמת רכוש פרטי, מהרס מבני מגורים עקב מהלכי המלחמה ומהעדר מקומות עבודה.
ממשלת איטליה דרשה מן הגרמנים עוד בספטמבר 1942 שלא יפעילו נגד יהודי תוניסיה בעלי נתינות איטלקית את הגזירות הגזעניות, שתכננו להפעיל על כלל יהודי המדינה. שר החוץ ריבנטרופ ניאות בינואר 1943 לדחות בחודשיים את יישום חוקי הגזע על הנתינים האיטלקיים.
23 בנובמבר 1943 עצרו הגרמנים ארבעה מראשי הקהילה, כעבור ימים אחדים הם שוחררו בהתערבות המושל הצרפתי, וראש עריית תוניס המוסלמי והקונסול האיטלקי.
6 בדצמבר 1943 בוטל הוועד היהודי הקיים והוטל על וועד חדש לגייס תוך יממה 2,000 יהודים לעבודות כפייה. בעקבות התערבות הצרפתים הושגה לוועד ארכה נוספת אך הועד הצליח לגייס רק 120 איש. בתגובה תפסו הגרמנים בני ערובה מבין מנהיגי הקהילה ופתחו במאסרים המוניים ברובע היהודי. הוועד ביקש ארכה נוספת וקבלה. מעתה עסק הוועד באופן שוטף בכל ענייני הקהילה והפך למתווך בין היהודים לגרמנים. בסך הכל נלקחו כ5000 איש לעבודות כפייה. הם פוזרו בין 30 מחנות ואתרים. המחנה הקשה ביותר היה ביזרתה.
מרץ 1943- חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב, אך הדבר לא בוצע בגלל לחץ האיטלקים.
ככל שהתערער מצבם הצבאי של הגרמנים, כך התרבו הבריחות ממחנות הכפייה. במאי 1943 בעת התמוטטות הצבא הגרמני באזור הועסקו לא יותר מ1600 יהודים בעבודות כפייה.
בנוסף לעבודות כפייה החרימו הגרמנים רכוש יהודי רב והטילו קנסות, התואנה הייתה שהיהודים מהווים חלק מן "היהדות הבינלאומית" ועל כן הם אחראים להתקפה הבריטית- אמריקאית על צפון אפריקה.
כמו כן עצרו הנאצים כ20 פעילים פוליטיים ושלחו אותם למחנות השמדה באירופה שם הם נרצחו.

תקופת המלחמה הינה נקודת מפנה בתולדות יהודי תוניסיה בה הבשילו מספר תהליכים

מרכיב ההשמדה הוא מרכיב חשוב בתולדות השואה , אך איננו מרכיב בלעדי. בין מרכיבי השואה לא נפקד מקומה של האידאולוגיה ; ודרכי הביצוע של "הפתרון הסופי" ע"י המדינה.

קורות יהודי תוניסיה בששת חודשי השלטון הנאצי

יהדות תוניסיה

מרכיב האידאולוגי:

הנימוקים להפעלת המדיניות האנטי- יהודית נובעים מהדימוי הכללי של היהודי.

יהודי תוניסיה הם חלק מן היסוד המקומי. המדיניות מושפעת מתופעות מקומיות , אך בסיסיה הוא הדימוי הכללי של היהודי.

אין כל הבחנה בין התאווסנה לבין הגראנה.

דרכי הביצוע של "הפתרון הסופי":

הטיפול ביהודי תוניסיה(בניגוד לטיפולם של הגרמנים בנושאים אחרים אותם השאירו בידיהם של מוקדי כוח שונים במדינה) נמסר לממונה מיוחד מטעם הס"ס לנושא היהודי וולטר ראוף, שלקח חלק בייצור משאיות הגז ושיגורן ליעדיהן בסוף 1941- בתחילת 1942.

הנאצים הפעילו מספר צעדים נגד היהודים: הקמת וועד הניהול של הקהילה היהודית, ביצוע מעצרים, עבודות כפייה, החרמת רכוש, קנסות וכו'

בראשית הקמת הועד , תדהמה וחוסר אונים. בהמשך קיום המתח בין המגייסים למגוייסים לעבודות הכפייה.

"הפתרון" הסופי באירופה

דימוי היהודי:

אוביקטיבזציה של הדימוי שמטבעו הוא סוביקטיבי.

הדימוי מנותק מכל מציאות ריאלית.

הדימוי כולל את כל היהודים . כל המשתייך לגזע היהודי הוא בעל התכונות השייכות לכלל הגזע. היוצא דופן הוא בעצם משתמש בתרמית , ולכן המסוכן ביותר.

הביצוע מהווה חלק מהמדיניות הרשמית של הרייך.

הקמת מסגרות מיוחדות לטיפול ביהודים. מסגרות, נפרדות מן הטיפול בכלל האוכלוסיה.

"המוות האזרחי"- חקיקה, הגדרה, בידוד וכו' היהודים ממשיכים לחות באותה סביבה, אך אינם קשורים כלל לסביבתם.

פעילותם של היודנראטים והמתחים המלווים את פעולותיהם

ביצוע ההשמדה

כבצרפת עצמה, נהנו המרשל פיליפ פטן ומשטרו מתמיכה עצומה מצד האוכלוסייה האירופית במגרב, אשר בירכה על הפסקת האש ואימצה לעצמה את ההסבר שלפיו נבעה תבוסת צרפת מהתנוונות המשטר הרפובליקני הצרפתי. לפיכך לא היו האירופים בא' נכונים להגן על מוסדות הדמוקרטיה שבוטלו מיד עם כינון משטר וישי. המשטר החדש לא היה צריך לערוך 'טיהור' עמוק במינהל הצרפתי בצפון-אפריקה ולאייש את מוסדות השלטון באנשים חדשים, שכן מתוך אופורטוניזם או מתוך שכנוע עצמי עברה מרבית הפקידות הבכירה לצידו של פטן, ויישמה במרץ רב את הוראות הממשל, ובכללן את ההוראות שנגעו למעמד היהודים.

מצויה אוכלוסייה יהודית גדולה העומדת בין רוב מוסלמי שנאמנותו לצרפת מפוקפקת, ובין מיעוט אירופי הדבק באנטישמיות ורואה בה למעשה את ה'אני מאמין' הפוליטי שלו. התחיקה האנטי-יהודית הוחלה אפוא בא' לא רק מפני שעלתה בקנה-אחד עם האוריינטציה האידיאולוגית של משטר וישי, אלא גם מפני ששלטונות וישי רצו להשביע את רצונה של האוכלוסייה האירופית ולזכות באהדתה של האוכלוסייה המוסלמית.

מכל מקום, לצעדים הללו יש להוסיף את האווירה העויינת שלובתה בידי הארגונים האנטישמיים.

יחס האליטה הצרפתית והאוכלוסייה המקומית כלפי היהודים:

מגישים: הראל ברנדמן, מורן שלמה, אוהד גדסי, רועי שמעיה, מיכל ג'ירד, דניאל אנדרסון ויובל בן נון