מושל תוניסיה

המושל המקומי של תוניסיה,לא מיהר ליישם את המדיניות של הגנרל פטן וגילה יחס סובלני כלפי היהודים.

כנוצרי אדוק, המושל הכללי לא מיהר להוציאו אל הפועל ועד חודש מארס 1942, הוא עיכב את הצווים העיקריים הקשורים בהפעלת "תקנון היהודים".

הוא לא היסס בכמה הזדמנויות להראות יחס אוהד לקהילה היהודית,על ידי הענקת תשורות לנזקקים יהודים ועריכת ביקורים רשמיים בבית הכנסת.

 

הצרפתים

היו מקרים בהם המנהל הצרפתי האדמירל אסטווה סייע ליהודים.

למשל, סייע לקהילה היהודית להשיג הלוואה מיידית מהבנק למשכנתאות, כדי לממן את הקנסות שהטילו הנאצים על הקהילה.

המנהל הצרפתי לא שבע נחת מההוראה לשאת טלאי צהוב, כך שבסופו של דבר היא לא בוצעה באופן מעשי.

​
 

האיטלקים ששלטו על תוניסיה

בתוניסיה חיו 5,000 יהודים בעלי נתינות איטלקית, ואף שאיטליה הייתה בת ברית של גרמניה, היא דרשה שלא לפגוע בהם ולא לנשלם מזכויותיהם.                                                                              

יוזמתם של האיטלקים,תרמו בפועל לשים מכשולים בדרך הפעלת של חוקי הגזע.

האיטלקים לא תמכו באידאולוגיה אנטישמית ובמדיניות קשה.

ועדת שביתת הנשק האיטלקית בתוניס התנגדה, שחוקי הגזע של וישי- תקנון היהודים, יופעלו עליהם.

האיטלקים, מנעו את החרמת רכושם במסגרת תהליך האריזציה של המשק, עליו הכריזה ממשלת וישי.

הם דרשו מהצרפתים שלא להפקיע את הרכוש שהיה בידי היהודים האיטלקים, כיוון שהיהודים ממוצא האיטלקי היו השכבה האמידה בטוניסיה, הצו התרוקן מכל משמעות כלכלית.

 

בעלי אזרחות איטלקית אשר עזרו ליהודים נעצרו באשמת "שיתוף פעולה" עם האויב ונשלחו למחנות שמהם הוצאו אחרוני עובדי הכפייה של השלטון הנאצי, ורק כעבור מספר שבועות שוחררו.